X
טרק ה-Alta Via 1 או בקיצור AV1 הינו מסלול באורך 125 ק"מ בדולומיטים המזרחיים שבאיטליה, בדרום חבל טירול. המסלול המלא אורך 10-12 ימים (תלוי בקצב ההליכה שלכם וחלוקת הימים), אנחנו בחרנו ללכת 5 ימים מתוכו. זהו הפוסט השני ביומן המסע שלנו ב-AV1. בפוסט הראשון תיארנו את ההכנות לקראת הטרק - מה כדאי להביא, איפה כדאי לישון, איך מגיעים. בפוסט זה נתאר את ההליכה שלנו בחמשת ימי הטרק הראשונים.
אם אתם פחות בקטע של טרקים או רוצים להמשיך ולטייל באזור אחרי הטרק, כמו שאנחנו עשינו, כתבנו גם פוסט נוסף על הצעות מסלול לטיול בדולומיטים, שיכלול גם חלקים ממסלול האלטה ויה 1, אליהם אפשר להגיע גם עם רכבלים, על בית מלון מפנק עם שף פרטי בלב בדולומיטים ועל עיירות מקסימות באזור.
לאחר 6 חודשים של ציפייה, אנחנו מתחילים את היום הראשון של הטרק בשמונה וחצי בבוקר, מזג האוויר מאיר לנו פנים והשמש מחייכת אלינו. הטרק מתחיל באגם בראייס המפורסם, שנקרא גם "הפנינה של הדולומיטים" והוא אכן פנינה יפיפייה, אחד האגמים המרשימים בהם ביקרנו. מימייו צלולים, בצבע טורקיז.
יש שתי אפשרויות להקיף את האגם: מצד ימין או מצד שמאל. על פי סיפורי הדרך, צד שמאל יפה יותר ומספק תצפיות יפות יותר לאגם, אך קצת יותר ארוך. לצערנו הדרך הייתה חסומה לשיפוצים כאשר אנחנו הגענו, ולכן הקפנו אותו מימין (היה גם מהמם). ההקפה אמורה לארוך כחצי שעה, בפועל ההקפה שלנו התארכה, עקב הפסקות צילום מרובות.
לאחר סיום הקפת האגם (מימין) בשלט עץ יש לפנות שמאלה לכיוון Alta Via Della Dolomiti ולאחר מספר דקות, מגיעים לסימון שבילים 1-4, ומפה בעצם מתחילה עליה. עבורנו זו הייתה אחת העליות הקשות במסלול, אולי כי היא הייתה העלייה הראשונה שלנו בטרק וגם כי הנוף עצמו לא היה מעניין (חצץ ודרדרת). מידי פעם אגם בראייס נגלה לעיניינו כאשר הסתובבנו לאחור והעניק לנו כוחות להמשיך. עליה זו אמורה לארוך כשעה ורבע.
כאשר מגיעים לספסל עץ, יש לפנות ימינה לכיוון שבילים 1-3, בהם הנוף משתנה והופך למעניין יותר וזו, גם, הנקודה שאנו נפרדים מאגם בראייס. טיפוס זה אמור לארוך כשעה נוספת. הפניה הבאה היא, גם, ימינה לכיוון שביל 1 ומובילה לטיפוס הסופי לעבר ׳הפאס׳. טיפוס זה אמור לארוך כ-40 דקות, וזהו הטיפוס האחרון להיום. סה"כ עליה מאגם בראייס- 850 מטר.
הנוף הנשקף מפאס (pass, מעבר הרים) הר Croda del Becco (גובה 2,300 מטרים) הוא עוצר נשימה, במיוחד ביום עם ראות מדהימה כמו שלו אנו זכינו. מלמטה תוכלו לראות את בקתת ביילה (Biella) - אליה תוכלו להגיע בחמש דקות של ירידה. אנחנו בחרנו לעצור לארוחת צהריים טעימה ומרעננת בבקתת זו (פסטה פומודורו ב-7 יורו וגולש ב-11 יורו). שימו לב, לא מקבלים בה אשראי.
למי שהעליה לא הספיקה לו, ישנו מסלול העולה ויורד לאותה הנקודה מהפאס לפסגת הר Croda del Becco (גובה 2,810 מטרים), בה יש תצפית על אגם בראייס ועל האזור כולו. למרות שהנוף משם עוצר נשימה, מאחר ומדובר על שעה לכל כיוון ואנחנו כבר היינו מותשים מהעלייה הקודמת, בחרנו לוותר ולהמשיך הלאה.
מבקתת Biella המשכנו לכיוון בקתת Sennes על דרך מספר 6, שהיא דרך כורכר ישרה ומאוד שמחנו ללכת במישור לאחר העלייה הקשה. לאחר 10 דקות הגענו לפיצול, שם עלינו למעלה לכיוון שביל 6A, שהיא דרך ירוקה ומקסימה, שהזכירה לנו את בתרונות רוחמה בישראל. לאחר כשעת הליכה הגענו לבקתת סנס!
הגוף כבר היה עייף מאוד ושמחנו להגיע לבקתה, להתרענן במקלחת חמה ואף להספיק לנוח לפני ארוחת הערב.
בקתה פרטית ברמה גבוהה. עלות: 41 יורו לאדם בחדר זוגי פרטי וארוחת בוקר ואף נדרשנו לשלם פיקדון מראש בכדי לשריין את החדר. ארוחת הערב היא לפי תפריט מגוון מאוד ומוגשת בין השעות 18:00 ל19:30. לכל קבוצה מוקצה מראש שולחן משלה. ארוחת הבוקר יחסית בסיסית וכוללת לחמניות, גבנ"צ, נקניקים, קורנפלקס, מוזלי, חלב, יוגורט, קפהתה ומוגשת בין השעות 7:30 ל9:00.
בכל קומה יש מקלחת ושירותים לכל מין. אין חימום בחדרים, אבל קיבלנו שמיכות פוך והיו עוד שמיכות צמר בארון. קיבלנו מצעים נקיים ומגבות. אין בה WIFI וגם לא קליטה סלולרית.
לאחר ארוחת הערב הלכנו לראות את השקיעה בתצפית פנומרית (כ-10 דקות הליכה מהבקתה) - והיא הייתה מרהיבה- ההרים מסביב נצבעו בצבעי כחול- סגול- אדום- כתום.
בבוקר קמנו עם כוחות מחודשים ולאחר ארוחת הבוקר התחלנו את ההליכה של היום השני. מזג האוויר היה חם באותו היום, אפילו חם מידי, מזל שהבאנו איתנו קרם הגנה וכובעים.
יצאנו מבקתת סנס על שביל מספר 7. בפיצול בחרנו בשביל 7A לכיוון בקתת פודרה (Fodara). שביל 7 ממשיך לכיוון בקתת פדרו (Pederu) שאליה נגיע בהמשך. לאחר כ-40 דקות הליכה הגענו לעמק הפסטורלי בו נמצאת בקתת פודרה. העמק נראה ממש כאילו הוא נלקח מפרסומת ליוגורט 'מולר' - עמק ירוק, פלגי מים, בקתות עץ, פרות רועות באחו, לועסות דשא להנאתן וכל העמק מוקף בהרים מרשימים. כמובן שעצרנו להפסקת קפה ושטרודל בבקתה. הבקתה הזו נראית לנו בהחלט אופציה טובה נוספת ללינה במקום בקתת סנס.
לאחר מכן התחלנו בירידה של 700 מטרים לבקתת פדרו (Pederu). הירידה נמשכת כ-שעה על שביל מספר 7. הירידה מתחילה בתוך יער ולאחר מכן הופכת לדרך כורכר רחבה ותלולה, שכולה מעיקולים. מדרך הכורכר כבר תוכלו לראות מלמעלה את בקתת פדרו המפורסמת. דרך זו עלולה להיות חלקלקה מאוד כאשר היא רטובה. לבקתת פדרו יש שביל גישה מסודר לרכבים ולכן היא בקתה מתויירת מאוד. אנחנו עצרנו בה להפסקת סנדוויץ'.
מבקתת פדרו המשכנו דרומה על שביל מספר 7- לכיוון, מה שמתואר בסיפורי הדרך, הגבעה עם צורה של מניפה לבנה עליה. כאן בעצם אפשר לבחור בין שתי אופציות הליכה- מימין או משמאל, כאשר הדרך משמאל מתונה יותר ובהתאם ארוכה יותר בקילומטר. אנחנו בחרנו בדרך המהירה יותר מצד ימין, שארכה כשעתיים. לא מצאנו את הנוף בדרך הזו מעניין במיוחד. הדרך עצמה כמעט ולא מוצלת ומאחר וביום זה השמש קפחה קיוונו להגיע כמה שיותר מהר לבקתה, או למקום מוצל יותר.
כאשר מגיעים לעמק בו נמצאת הבקתה הבאה, הנוף משתנה והופך ליפיפיה. גם כאן הנוף נראה כאילו נלקח מאיזו פרסומת, ניתן לתמונות לדבר בעד עצמן.
הגענו בצהריים המאוחרים לבקתה בה נבלה את הלילה הבא - בקתת לה-וארלה (Lavarella) ובה אכלנו ארוחת צהריים עם בירה מרעננת לצידה. תפריט הצהריים בבקתה זו יחסית מצומצם לעומת תפריט הערב. לאחר מכן התקלחנו, כיבסנו את הבגדים המלוכלכים ויצאנו להסתובב בעמק בו נמצאות הבקתה שלנו (לה-וארלה) ובקתה נוספת- פאנס (Fannes).
בקתה פרטית. עלות: 47 יורו לאדם בחדר זוגי פרטי וארוחת בוקר, כאשר נדרשנו לשלם פיקדון מראש בכדי לשריין את החדר. ארוחת הערב היא לפי תפריט, וגם כאן, ארוחת הבוקר יחסית בסיסית וכוללת לחמניות, גבנ"צ, נקניקים, ביצה קשה, קורנפלקס, מוזלי, חלב, יוגורט, קפהתה.
אנחנו הזמנו חדר זוגי, ובעצם קיבלו חדר עם שתי מיטות יחיד, שמסודרות אחת אחרי השנייה. לטענת העובדים אין חדרים עם מיטה זוגית או עם שתי מיטות יחיד האחת ליד השנייה. בתוך החדר גם היה כיור קטן. בקומה שלנו היו 2 חדרי שירותים ו-3 מקלחות לכל מין. אין חימום בחדרים, אולם קיבלנו שמיכות פוך והיו עוד שמיכות צמר בארון. קיבלנו מצעים נקיים ומגבות קטנות (מי שרוצה מגבות גדולות יותר- ניתן להשכיר בתמורה ל-3 יורו למגבת). יש WIFI ואפילו סאונה (בתשלום נוסף). העובדים היו מאוד נחמדים, למרות העומס בבקתה.
את ארוחת הערב החלטנו לאכול דווקא בבקתת פאנס, השכנה (כ-10 דקות הליכה) מאחר והתפריט שם נראה לנו יותר מפתה ועשיר. לאחר שחזרנו לבקתה שלנו, החלטנו לסיים את היום עם קינוח מקומי שנקרא קייזרשמרן (Kaisserschmaren) שהוא בעצם קרעי פנקייק אוריריים, מעליהם בזוקה אבקת סוכר ולצד המנה בד"כ מוגש רוטב פירות כלשהו, מומלץ בחום!!
קראנו בהמלצות שעדיף לישון בבקתת לה-וארלה על פני בקתת פאנס, מאחר והשנייה עמוסה יותר - אנחנו דווקא התרשמנו ששתיהן היו עמוסות באותה המידה ובבקתת פאנס, נאמר לנו, יש חדרים עם מיטות זוגיות.
את היום התחלנו בעלייה של 130 מטרים לכיוון צלב גדול, שבנוי בראש ההר על דרך 10-11. משך העלייה הוא כחצי שעה ובסופה יש נקודת תצפית על העמק המופלא בו ישנו. משם המשכנו בהליכה מישורית נוחה ולצידנו נגלה אגם לימו היפיפה (Lago del Limo). השתקפות ההרים באגם פשוט עוצרת נשימה. כמובן שגם אותו סהר עצרה לצלם מכל הכיוונים. לאחר כחצי שעה, גם היא בהליכה נוחה, הגענו לבקתת Malga di Gran Fanes בה רועי היה חייב לעצור להפסקת קפה ועוגה. בדרך יש שני פסלים נחמדים של צפרדע ואסטרונאוט- שימו לב לא לפספס אותם.
ממשיכים ללכת על דרך הכורכר הנוחה עד שמגיעים לפיצול בו ממשיכים ימינה עם שביל מספר 11, שבהמשך חוצה אחו רחב, בו רועות פרות להנאתן.
לאחר כ-40 דקות הליכה הגענו לפיצול בו היינו צריכים לבחור בין שתי דרכים: להמשיך ישר על דרך 11/20- המאגפת את ההר ומובילה, על פי סיפור הדרך, בנוחות יחסית לבקתת סקוטוני (איגוף זה מאריך את הדרך בכשעה), או טיפוס שמאלה על דרך 20B לכיוון פאס Forc del Lago ,שנראה בצורת V ממקום הימצאנו. בפיצול התאספו כמה אנשים שהתלבטו באיזו דרך להמשיך- מצד אחד הדרך למעלה אמורה להיות יפה יותר, מצד שני היא קשה יותר ובמרחק החלו להצטבר ענני גשם. מאחר ומרבית סיפורי הדרך שקראנו היללו את הנופים באופציה השנייה, כמובן שבחרנו בה. שימו לב - אם מזג האוויר לא טוב, או שאתם לא מרגישים מספיק בכושר, כדאי לכם לבחור באופציה הראשונה, הקלה יותר.
על בסיס סימון השבילים 20B מטפסים למעלה כ-350 מטרים עד לפאס, במשך כשעה ורבע. כאשר הגענו לפאס ציפינו לנוף מדהים בצד השני, אבל בשביל לזכות בו צריך להתחיל לרדת. הירידה היא על דרך זיג- זג, שנראית תלולה ומאיימת לברכיים, אך השיפוצים שהאיטלקים ביצעו במקום בשנת 2015 הפכו אותה ליותר קלה לירידה. כאשר הגענו לתחתית הירידה והסתכלנו עליה מרחוק, לא האמנו שירדנו אותה בקלות (יחסית).
כאמור, לאחר מספר דקות ירידה מהפאס נגלה לפנינו נוף מדהים שחלק ממנו הוא אגם לאגאזוי (Lagazoui) המהמם בצבע הטורקיז שלו. מכאן, גם, ראינו את המשך הדרך של מחר בבוקר לבקתת לאגזוי וגם את הבקתה עצמה מתנשאת בראש ההר.
הירידה (310 מטרים) עד לאגם אמורה לקחת כ-45 דקות, אבל אותנו באמצע הדרך תפס גשם חזק מאוד. זה היה הגשם הראשון שלנו בטרק - מזל שהגענו מוכנים! לאחר שכיסינו את התיק בכיסוי גשם ומעל לבשנו את כיסוי הגשם שלנו, ניסינו להמשיך לרדת למטה, אבל הגשם היה באמת חזק מאוד ולכן תפסנו מחסה תחת אחד הסלעים וחיכינו שמזג האוויר ירגע.
אגם לאגאזוי מקרוב מרשים לא פחות, ולאחר שהסערה נרגעה והשמש יצאה, ניתן היה לראות את השתקפות השמיים וההרים מסביב במי האגם הכחולים. פה שווה להרים את הראש למעלה ולהסתכל (ולא להאמין) על הדרך שהרגע ירדתם מהפאס עד למטה.
מהאגם עד לבקתת סקוטוני (Scotoni) ישנה ירידה נוספת של 200 מטרים שאמורה לארוך כחצי שעה.
בקתה פרטית יחסית קטנה, אבל מפנקת מאוד. עלות: 38 יורו לאדם בחדר זוגי פרטי וארוחת בוקר, כאשר נדרשנו לשלוח להם מספר כרטיס אשראי כפקדון.
לבקתה הגענו בשעות אחר הצהריים מורעבים ואכלנו בה ארוחת צהריים מעולה! במקום יש גריל ענקי והם מבשלים בשרים בצורה מעולה. בצהריים בלבד יש אופציה למנת גריל זוגית בעלות של 22 יורו לאדם. מאחר וסהר צמחונית ורועי לא אוכל חזיר ויתרנו עליה, אבל לפי מה שקראנו היא מוצלחת מאוד. לקחנו מנת פסטה מצויינת וסטייק אלוהי, עליו רועי העיד שהוא ברמה גבוהה כמו הבשרים בארגנטינה ואיך אפשר שלא לקנח בקייזרשמרן.
בבקתה יש גם אופציה ל-half board ב-60 יורו לאדם, ואז בארוחת הערב מקבלים ארוחה עם 3 מנות: מנה ראשונה (מרק או פסטה), מנה עיקרית (בשר עם תפוחי אדמה או אומלט) וקינוח של אפל שטרודל. מאחר ועוד היינו מלאים מארוחת הצהריים המאוחרת, בחרנו להזמין לפי התפריט. גם כאן, ארוחת הבוקר דומה לארוחות הבוקר הקודמות.
אנחנו ישנו בחדר פרטי עם מיטת קומותיים. יש אופציה להכניס עוד מיטה נפתחת, אבל המזרון שלה היה מחולק ל-3 חלקים, ומאחר וזה לא נוח לשינה, נשארנו עם הקומותיים. בקומת הלינה יש שני חדרי מקלחת עם שירותים (אותו החדר), כאשר המקלחת מפנקת במיוחד. בקומה התחתונה יש עוד מספר חדרי שירותים. אין חימום בחדרים, אבל קיבלנו שמיכות פוך והיו עוד שמיכות צמר בארון. קיבלנו מצעים נקיים ומגבות. יש WIFI, אבל הוא לא הכי טוב. יש חדר לנעליים עם מחממי נעליים (היה מאוד שימושי לאחר הסופה שעברה עלינו) וכל אורח מקבל נעלי קרוקס להסתובב איתן בתוך הבקתה.
בניגוד לבקתות הקודמות, בקתה זו הייתה קטנה יותר עם אווירה יותר בייתית וכך הזדמן לנו להכיר מספר מטיילים: ישבנו לארוחת ערב עם אם וביתה מארה“ב, שטסו לטיול סיום תואר של הבת. הערכנו מאוד את האמא וקיוונו שכאנחנו נהיה בגילה גם נמשיך לצאת לטרקים בעולם.
הכתרנו את הבקתה הזו כבקתה השנייה הכי טובה שישנו בה בטרק (בהמשך תגלו מי במקום הראשון).
טיפ של מבולבלים - בלילה הזה יש אפשרות לישון בבקתת סקוטוני, או להמשיך לבקתת לאגזוי (Lagazoui). לכל אופציה החסרונות והיתרונות שלה: מי שישן בבקתת סקוטוני בעצם יורד 200 מטרים אל הבקתה ולמחרת עולה אותם כדי להמשיך במסלול, מצד שני העלייה לבקתת לאגזוי הינה קשה מאוד ולאחר היום השני לא היה לנו כוח לעלות אותה ושמחנו שדווקא בחרנו לישון בסקטוני. מצד שלישי הנוף מבקתת לאגזוי הינו אחד היפים לאורך המסלול (בהמשך תראו תמונות), ומי שישן שם יכול לחוות שקיעה, זריחה ובעצם מגדיל את הסיכויים שלו לראות את הנוף אם מזג האוויר לא טוב בחלק מהיום. בהחלט התלבטות קשה.
כאמור, בבוקר עלינו את 200 המטרים, שאותם ירדנו אתמול, בחזרה אל אגם לאגאזוי, ומשם המשכנו על בסיס שביל 20 בעליה של עוד 550 מטרים אל בקתת לאגזוי. בתחילת העלייה פגשנו זוג בריטים נחמדים, דיברנו קצת וגילינו שכולנו אמורים לישון באותה הבקתה בסוף היום.
החלק האחרון של העליה לבקתת לאגאזוי עובר ליד מספר פתחי בונקרים וחורי ירי ממלחמת העולם הראשונה שאל חלק מהם ניתן להיכנס. ביום זה מזג האוויר לא האיר לנו פנים - כשקמנו השמיים היו קודרים וכשסיימנו את העליה לבקתת לאגאזוי כבר התחיל לרדת גשם, כל האזור היה מכוסה בערפל ולא ראינו כלל את הנוף שמסביב לבקתה!
בקתת לגאזוי נמצאת בגובה 2,750 מטרים וממוקמת על הר עם 360 מעלות של נוף עוצר נשימה, אתם בטח יכולים להבין את האכזבה שחשנו באותו הרגע. החלטנו להיכנס לבקתה, לאכול צהרים (מוקדמים) ולחכות שמזג האוויר ישתנה. כעבור שעה וחצי, לאחר שלא נשאר לנו יותר מה להזמין מהתפריט (המעולה, יש לציין) ורמזים גסים מצד המלצר לפנות את השולחן, החלטנו להתקדם הלאה ולוותר על הנוף. אבל אז קרה נס - השמש הגיחה בבת אחת, כל הערפל נעלם והנוף האלוהי של המקום נגלה לעייננו. כעבור רבע שעה ולפחות 100 תיקתוקי מצלמה, מזג האוויר שוב השתנה והערפל שוב כיסה את המקום. באמת אין לנו איך להגדיר את התופעה אלא כנס, כי בשארית היום מזג האוויר חזר להיות חורפי במיוחד. בקתת לאגאזוי היא בקתה יחסית עמוסה במהלך היום מאחר ויש רכבל שמוביל ישירות אליה.
מבקתת לאגזוי הלכנו לפי סיפור הדרך באתר HIKE עד לבקתת אנג'לו דיבונה (Angelo Dibona). מזג האוויר היה די מאתגר - גשם, ערפל ורוחות. מלאגזוי ירדנו בדרך הזיג זג התלולה (אותה הדרך שבה טיפסנו באותו הבוקר) על בסיס שביל 401 עד לפיצול, בו פונים שמאלה על שביל 401-402. בפיצול הבא ממשיכים ישר על 402, בפיצול שלאחריו פונים ימינה על 402 ובפיצול האחרון צריך להחליט האם הולכים על שביל 404, שהיא, בעצם, דרך על צלע ההר, או יורדים למטה על שביל 412. במידה ומזג האוויר טוב, אנחנו ממליצים ללכת על שביל 404, שהיא דרך גבוהה והנוף שנשקף ממנה נהדר (כך שמענו). בעצם הולכים במקביל לשרשרת ההרים: Monte De Potor, Cinque Torri, Averau ו-Nuvalou.
אם מזג האוויר לא טוב, כדאי להמשיך עוד כחצי ק"מ על שביל 402 עד לפיצול עם שביל 412, שמוביל, בהליכה נוחה, לבקתת אנג'לו דיבונה. אנחנו עשינו טעות והלכנו על שביל 404 ואנחנו ממליצים לכם בחום לא לעשות זאת כשמזג האוויר לא טוב.
כעבור 4 שעות הגענו לבקתת אנג'לו דיבונה. הדרך במזג האוויר הייתה מעייפת ולכן החלטנו לעצור לנוח בבקתה לפני העלייה לבקתת פומדס הפרטית שהזמנו מראש. הבריטים שפגשנו בתחילת המסלול ראו אותנו מחלון חדרם בבקתה ורצו אלינו, סיפרו לנו שבגלל מזג האוויר יש ביטולים בבקתת אנג'לו דיבונה, התפנו מקומות לינה ולכן הם החליטו לוותר על ה"תענוג" שבעליית 300 מטרים נוספים לבקתת פומדס ולהישאר כאן. כמובן שגם אנחנו החלטנו לעשות זאת והודנו לבריטים שהצילנו אותנו מהעלייה הזו (והירידה מחר).
בקתה ציבורית ברמה טובה. אנחנו ישנו בחדר של 6 אנשים ובפועל היינו רק 4 בחדר. העלות ללינה בחדר משותף וארוחת בוקר היא 35 יורו לאדם ו-55 יורו לאדם אם רוצים את אופציית הhalf board שכוללת ארוחת ערב של 3 מנות. יש אופציה להזמין לפי תפריט, בדיעבד היינו צריכים לבחור את האופציה הזו כי כמות האוכל שמקבלים באמת גדולה מידי. האוכל בארוחת הערב היה מעולה וטעים מאוד! ארוחת הבוקר הייתה מאוד בסיסית והכי דלה מכל שאר הבקתות ששהינו בהן.
קיבלנו חדר בבניין שמול הבניין הראשי. בבניין יש מקלחת אחת ושני חדרי שירותים לכל מין, זה היה יחסית קצת לכמות האנשים ונאלצנו לחכות בתור למקלחת. אין חימום בחדרים, קיבלנו שמיכות צמר, מצעים נקיים ומגבות (יש לבקש בקבלה). יש WIFI מעולה. בחדר המשותף יש רק שקע חשמל אחד (!) ולכן כדאי לכם לקחת את המטענים איתכם לארוחת הערב ולהטעין שם. מאחר ומדובר בחדרים משותפים, לכל אחד חיכתה על המיטה ערכה שכללה אטמי אוזניים, סבון ושמפו.
טיפ של עצלנים - התכנון המקורי שלנו היה לישון בבקתת Pomedes, שמסתבר שממוקמת כ-300 מטר עליה מעל בקתת אנג'לו דיבונה. מאחר ומזג האוויר היה גרוע, החלטנו לבדוק האם יש מקומות פנויים בבקתת אנג'לו דיבונה, למזלנו היו ולכן נישארנו לישון שם וביטלנו את ההזמנה שלנו לפומדס. בקתת אנג'לו דיבונה הינה בקתה ציבורית, למרות זאת היא בקתה טובה ומפנקת. אנחנו ממליצים לא לישון בפומדס, כדי לחסוך את העליה (והירידה למחרת), אם יש מקום בבקתת אנג'לו דיבונה.
היום החמישי הוא אחד הימים הקצרים במסלול והיום האחרון שלנו בטרק. מזג האוויר השתנה לטובה ואת המסלול התחלנו בבוקר בירידה של 350 מטרים על שביל 442 בתוך יער. סיפורי הדרך המליצו לא לרדת במסלול הזה אם יורד גשם, או אם ירד גשם יום לפני, כמו במקרה שלנו, מאחר והוא נעשה חלקלק. אנחנו לא הקשבנו להמלצות וזו הייתה טעות, כי בהחלט היה קשה לרדת בדרך הבוצית והחלקלקה. במקרה כזה, אנחנו ממליצים להקשיב להמלצות ולקחת את דרך 403, שהיא אומנם ארוכה יותר אבל היא דרך כורכר רחבה (ולא מחליקה!).
בסיום הירידה הגענו לכביש, אותו חצינו, ומכאן ועד סוף היום הדרך היא במגמת עלייה. התחלנו לטפס בתוך היער על בסיס שביל 440, זוהי עליה של 700 מטרים עד לבקתת אבראו (Averau). רוב העלייה היא בתוך יער, עם נוף פחות מעניין. בשלב מסויים, אפשר לצאת מסבך היער לנקודת תצפית על העיר קורטינה (הגענו לנקודה זו בדיוק שהשמש הייתה מולנו וקצת הרסה את התצפית). משם המשכנו עד לבקתת צינקווה טורי (Cinque Torri), שנמצאת בגובה 2,135 מטרים, ממש ליד הסלע הענק שהוא אחד מסלעי הצינקווה טורי. ממקום זה לא ניתן לראות את כל חמשת המגדלים.
צינקווה טורי (בתרגום מאיטלקית- חמשת המגדלים), כשמם כן הם- חמישה סלעים ענקיים, כאשר לכל אחד יש שם משלו. זהו אחד האזורים הכי מפורסמים בהרי האלפים למטפסי הרים. בהגיענו לבקתת צינקווה טורי, פגשנו הרבה קבוצות של מטפסים שיצאו לכיוון הסלעים. הנוף מהבקתה יפיפה, וכמובן שעצרנו פה להפסקת קפה ועוגה. מבקתת צ'ינקווה טורי המשכנו לטפס עוד 120 מטרים לבקתה הבאה- בקתת סקויאטולי (Scoiattoli), שנמצאת בגובה 2,255 מטרים.
המרפסת של הבקתה משקיפה לעמודי הצינקווה טורי ולכן החלטנו לעצור פה להפסקת צהריים. בקתת סקויאטולי היא בקתה יחסית עמוסה במהלך היום מאחר ויש רכבל שמוביל ישירות אליה.
לאחר מכן עשינו סיבוב קצר במוזיאון המלחמה, שנמצא מתחת לבקתה. בזמן מלחמת העולם הראשונה אזור הצינקווה טורי נכבש על ידי צבא איטליה, אשר הקים שם את מפקדת הארטילריה שלו. כדי למנוע את מתקפת האוסטרים, האיטלקים הקימו שם גם את קו ההגנה שלהם. בגלל המיקום האסטרטגי של המקום, ניתן היה לעקוב אחרי כל הפעילות הצבאית באזור. המוזיאון, בעצם, נבנה על מה שהיה פעם קו ההגנה האיטלקי. ניתן לעבור בין הביצורים והחפירות ולקרוא את ההסברים שעל השלטים. המוזיאון משלב היסטוריה מעניינת ונופים יוצאי דופן של הדולומיטים.
מבקתת סקויאטולי טיפסנו עוד כחצי שעה ו-160 מטרים לכיוון הבקתה האחרונה שלנו בטרק - בקתת אבראו (Averau).
טיפ של שמנמנים - את ארוחת הצהריים אכלנו בבקתת סקויאטולי, שאומנם הנוף ממנה יפה, עמודי הצינקווה טורי כמובן, אבל התאכזבנו מהאוכל שהוגש לנו. אם אתם בכל זאת רוצים לעצור בה, אז ההמלצה שלנו היא רק לקפה ולעלות לבקתה הבאה, בקתת אבראו, ולאכול בה.
בקתה פרטית ברמה הכי גבוהה שיש! עלות לחדר פרטי + ארוחת בוקר וערב- 118 יורו לאדם! (נדרשנו לשלם פיקדון מראש כדי לשריין את החדר). זהו בהחלט מחיר יקר יחסית לשאר הבקתות, אבל היה שווה כל שקל מבחינתנו. כל כך הרבה אנשים פיארו את הבקתה הזו, שמאוד חששנו להתאכזב, אבל כל מה שמספרים עליה נכון!
אנחנו קיבלנו חדר פרטי בקומה העליונה שכלל מיטה זוגית (ועוד מיטת קומתיים), מקלחת ושירותים פרטיים עם סבון גוף וסבון ידיים ו-3 מגבות לכל אדם. הנוף מהחדר שלנו היה מרהיב - עמודי הסינקו טורי. בחדר יש גם טלווזיה (מי רוצה לראות טלווזיה כשבחוץ יש כזה נוף??) ומרפסת. בבקתה עצמה יש גם מכונת כביסה ומייבש (בעלות נוספת) - למי שממשיך את הטרק, זו אופציה מפנקת לרענן את הבגדים.
אנחנו הגענו לבקתה בצהריים המאוחרים ולאחר מקלחת מעולה ומנוחה קלה, ירדנו לשבת במרפסת המקורה של הבקתה, שפונה לנוף מדהים (הפוך לנוף הנשקף מהחדר שלנו). שם שתינו כמה קוקטלי "אפרול" (5 יורו לקוקטייל) וקנקן של יין הבית (10 יורו לקנקן של ליטר). האוכל במסעדה היה פשוט מעולה: ארוחת הערב כללה סלט פתיחה, 2 מנות עיקריות וקינוח לכל אדם. האוכל היה ברמה של מסעדת גורמה. גם ארוחת הבוקר לא איכזבה וכללה הרבה מטעמים ברמה של מלון 5 כוכבים.
כפי שבטח כבר הבנתם - זו הבקתה שאנחנו דירגנו במקום הראשון במסלול מכל הבחינות. לדעתנו, לא לפספס אותה!
את הבוקר החלטנו לפתוח בטיפוס של 20 דקות ו-160 מטרים לבקתה השכנה- בקתת נובולאו (Nuvolau). בקתה זו שוכנת בראש הצוק, בגובה 2,575 מטרים וממנה יש נוף מרהיב של 360 מעלות על כל ההרים והעמקים מסביב. פשוט מדהים. לאחר שצילמנו את כל מה שיש לצלם, ירדנו בחזרה לבקתת אבראו, אכלנו ארוחת בוקר מפנקת במיוחד, ובצער רב, התחלנו לעזוב את המסלול.
טיפ של צלמים - אם יש לכם כוח, ביום הקודם, תעלו אחר הצהריים לבקתת נובלאו, בבוקר יש סינוור מהשמש בחלק מהצדדים.
מבקתת אבראו ירדנו בחזרה לבקתת סקויאטולי ומשם ירדנו ברכבל הצינקווה טורי עד לכביש (עלות לאדם: 11.3 יורו). ניתן לעשות ירידה זו גם רגלית, אך למי שקצר בזמן ובכוח - מומלץ לקחת את הרכבל. בצידי הכביש יש תחנת אוטובוס, משם לוקחים את קו 30 לתחנה המרכזית בקורטינה (עלות לאדם: 3.5 יורו). בתחנה המרכזית קונים כרטיס לקו 445 לדוביאקו (עלות לאדם: 5 יורו)- יש לקנות את הכרטיס בקופות שבתחנה ולא באוטובוס עצמו. מדוביאקו לוקחים את קו 442 לאגם בראייס (עלות לאדם: 1.75 יורו). קו זה עובר גם דרך וילה באסה.
יש סיפוק גדול בהשלמה של מסע למרחקים ארוכים, במיוחד כאשר הוא מפורסם כמו AV1. זהו ללא ספק אחד המסלולים המרשימים שיצאו לנו לטייל בהם. למי שאוהב את סגנון הטיול הזה - אנחנו ממליצים בחום לצאת למסע!
האם כבר עשיתם או אתם מתכננים לעשות את ה-AV1? מהו הטרק האהוב עליכם ביותר?
ספרו לנו בתגובות
45 תגובות