X
פריז נחשבת למעצמה קולינארית עולמית, ואם כבר הספקתם להכיר אותנו, אתם יודעים שאוכל טוב הוא חלק בלתי נפרד מהטיולים שלנו. פריז לא רק מלאה באתרי תיירות יפים ובמוזיאונים מעניינים (עליהם כתבתי בפוסט חופשה רומנטית בפריז), אלא גם במסעדות משובחות. בילינו חלק נכבד מהחופשה שלנו בפריז בליקוק האצבעות. הצטרפו אליי למסע בפריז ׳דרך הבטן׳.
רועי ואני מאוד אוהבים לצאת לסיורים עם מדריך מקומי בכל עיר חדשה, שאנחנו מגיעים אליה. הפעם החלטנו לשלב את הסיור עם אהבה נוספת שלנו - אוכל!!
בחרנו בחברת Secret Food Tour ,המציעה סיורי אוכל בכל רחבי העולם, בקונספט של קבוצות קטנות, עם מדריך מקומי, הכוללים טעימות של המאכלים הטובים, הטעימים והייחודיים ביותר שיש לכל עיר להציע. בסיורים שלהם תוכלו ללמוד על ההיסטוריה של העיר, היכן המקומיים קונים אוכל וכיצד אוכל עיצב את התרבות של האזור. כשם החברה, Secret Food Tours, היא מתיימרת להציע למשתתפים סיור במקומות אוכל סודיים, שאינם מוכרים לתיירים.
החברה מציעה מספר סיורי אוכל ברבעים השונים של פריז ואנחנו בחרנו בסיור ברובע המארה. זה מה שהחברה מבטיחה בסיור:
בזמן הזמנת הסיור ציינתי את סייגי התזונה שלנו (אני לא אוכלת בשר ורועי לא אוכל חזיר), הובטח לי כי לצמחונים אין בעיה להשתתף בסיור ואכן במקומות שכל השאר קיבלו בשר, דאגו לי לתחליפים, אולם הסיור ממש לא מומלץ לטבעונים.
הגענו לנקודת המפגש ב-11 בבוקר, שם פגשנו את המדריך המקומי ושאר המשתתפים בסיור (סך הכל היינו 8 אנשים). המדריך הציג את עצמו והחל בהסבר קצר על מבנה העיר פריז ועל ההיסטוריה של רובע המארה.
כאמור, הסיור כלל שש עצירות אוכל (ועוד מספר עצירות להסברים כלליים על העיר): התחלנו את הסיור במשקה חם ובקרואסון רך ועמוס בחמאה- כל משתתף בחר את המשקה החם שלו ובזמן שחיכינו להכנתו שמענו על ההיסטוריה של הקרואסון ומאיפה הוא בכלל הגיע (רמז- לא מצרפת).
אחר כך המשכנו לבולונז'רי זוכה פרסים בו קנינו מאפה תפוחים משובח ובגטים טריים, אשר ישמשו אותנו בעצירה הבאה (מסתבר שישנה כל שנה תחרות בפריז בה מאות בולונז'רי מתמודדים וזה נחשב כבוד גדול לזכות בתחרות. כל בולונז'רי שזכה בתחרות יציין על חלון הראווה שלו את השנה והמקום בו זכה).
המשכנו לכיוון התחנה השלישית - פורומז'רי - חנות גבינות ויין, הממוקמת באמצע שוק הומה. זו הייתה העצירה החביבה עליי מכולן - טוב נו, ששותים יין, הכל נהיה כייף יותר. קיבלנו לטעום מספר גבינות מעולות מאזורים שונים בצרפת, לכל גבינה נמזג לכוסנו יין, שמתאים בטעמיו לגבינה ואפילו גילינו מה הצרפתים עשו כדי לחתוך לחם ללא סכין.
הלאה, ממשיכים אל התחנה הרביעית והיא - בראסרי. בראסרי היא סוג של מסעדה בה מוגש אוכל כל היום מתפריט מצומצם יחסית, לצד משקאות חריפים (בניגוד למסעדות אחרות שפתוחות רק בשעות הצהריים והערב והתפריט בהן עשיר יותר). בבראסרי טעמנו מספר מנות פופולאריות, כמו קרור מסייה - מנה פריזאית קלאסית שהיא בגדול טוסט חם עם גבינה ונקניק ופלטת גבינות ונקניקים. אל דאגה, לצמחוניים (אני) דאגו למנת פשטידת פלפלים.
העצירה החמישית הוגדרה כהפתעה ולכן אני לא אגלה לכם מה קיבלנו לטעום. התחנה האחרונה הייתה כמובן מתוקה: שוקולטרי עטור פרסים, בו כל אחד קיבל שקית אותה מילא בשוקולדים ובמקרונים.
כל כך נהננו מהסיור, שהחלטתי שמעתה ואילך שסיורי הערים יהיה אך ורק כאלה שכוללים אוכל!
למדריך שלי על לוקיישנים לצילום תמונות יפות בפריז
את הבוקר שלנו אהבנו להתחיל בפטיסרי (Pâtisserie) , או בבולנז'רי (Boulangerie) מקומי עם איזה קרואסון, או מאפה משובח וקפה. פטיסרי הוא, בעצם, השם הצרפתי למקום המתמחה באפיית מאפים איכותיים ומוקפדים ובולנז'רי הוא בשפה פשוטה מאפייה. ממש לא תהיה לכם בעיה למצוא אחת, כי בערך כל חנות חמישית בפריז היא פטיסריבולונז'רי. תוכלו לזהות פטיסרי לפי חלון הראווה שלה, בו היא תציג מאפים צבעוניים, שהם חגיגה לעין וגם לפה. ובולונז'רי טוב? נו, תלכו בעקבות הריח של הבגטים הטריים.
פטיסרי בולונז'רי מומלץ במיוחד, שאנחנו אהבנו הוא Maison Landemaine. מדובר בעצם ברשת, כך שתוכלו למצוא 11 סניפים ברחבי פריז, בהם תוכלו להתפנק במאפים משובחים, שמשתנים לפי עונות השנה, סנדווצ'ים מפנקים, לחמים טובים וכמובן משקאות חמים.
אגב, רשמתי את הפטיסרי תחת קטגוריית ארוחת בוקר בפוסט זה, אבל אל תרגישו מחוייבים, אפשר לאכול את הקינוחים שמוכרים שם לאורך כל שעות היום.
טיפ של אלופים - איך למצוא פטיסרי טוב? פשוט תסתכלו על הפירות שעל המאפים. אם הם מבריקים, זה כנראה מעיד על כך שהם לא טריים ומרחו עליהם משהו שיגרום להם להבריק.
למרות שדיברתי ממש בפסקה הקודמת על פטיסרי, הייתי חייבת ליצור קטגורייה נפרדת לפטיסרי של פייר הרמה (Pierre Hermé) , מאחר ומדובר במשהו מעולם אחר. פייר הרמה הוא שף קונדיטור, דור רביעי למשפחת אופים אלזיסאית, כשבעודו בחיים קיבל את התארים הבאים: "הפיקאסו של המאפים", "מלך הפטיסרי המודרני", “קיסר המטבח” ועוד. ברחבי העיר פריז (ואף ערים אחרות בעולם) פזורים הסניפים של המותג “פייר ארמה פריז”, בהם תוכלו למצוא קינוחים, מאפים, שוקולדים, ספרים פרי עטו ואת העוגיות שהכי מזוהות איתו - המקרונים. המקרונים שלו ידועים בשילובי טעמים יוצאי דופן, כמו תפוזים וזעפרן, קרמל ומלח-ים ועוד. אם עדיין לא נוזל לכם ריר, מצרפת מבחר תמונות שצילמתי בכדי להשלים את התמונה:
עוד המלצות למתוקים בעיר תוכלו למצוא בפוסט הזה של נטלי לוין, הרי היא עוגיו.נט. ובחשבון האינסטגרם של טל שפיגל desserted_in_paris, שף פטיסרי שמתגורר בפריז.
מסעדה איטלקית מעולה עם עיצוב מקסים. אנחנו אכלנו למנה ראשונה בוראטה (כדור מוצרלה מומלא בגבינת שמנת נוזלית, כאשר חותכים את הכדור כל התוכן הנוזלי נשפך החוצה ויוצר חגיגה בצלחת) ולמנות העיקריות בחרנו בפסטה עם פטריות כמהין ופיצה משובחת. את האוכל ליוונו בשתי כוסות יין ולצערנו לא נשאר מקום לקינוח (האמת היא שתמיד יש לנו מקום לקינוח, אבל אכלנו כל כך הרבה קינוחים בטיול הזה שכבר הרגשנו ייסורי מצפון).
שימו לב, לא ניתן להזמין מקום למסעדה (הם טוענים שכדי לשמור על מחירים יחסית נמוכים הם רוצים לנצל את התפוסה המקסימלית של המקום ובעקבות מקרים של הזמנת מקום ואי הגעה הם החליטו לא לשמור יותר מקומות) ולכן אם אתם רוצים להיכנס ראשונים אנחנו ממליצים להגיע כחצי שעה לפני פתיחת המסעדה. בשעת פתיחת המסעדה תראו תור ארוך משתרך לפני הכניסה ואתם רוצים להיות הראשונים בו. אופציה נוספת היא לא להגיע בשעות השיא.
אם חשקה נפשכם במרק אטריות אודון יפני אותנטי במיוחד- זה המקום בשבילכם. המסעדה עצמה דיי קטנה ומכילה מספר שולחנות ארוכים, כך שכנראה תמצאו את עצמכם סועדים לצד זרים. אם תגיעו בשעות הפופולאריות לארוחות, בדרך כלל תמצאו תור שמשתרך מחוץ למסעדה. אנחנו גילינו את המסעדה בטעות אחרי ששבנו משייט ליילי בנהר הסיין ובגלל השעה המאוחרת יחסית זכינו במקום פנוי ללא המתנה. אנחנו נהננו מהאוכל וגם רוב הביקורות שקראתי מהללות את המקום.
אוקה ("בית" בפורטוגזית) היא מסעדת פיוזן ברזילאית-צרפתית, בעלת כוכב מישלן. את המסעדה מנהל השף רפאל ראגו, אשר נולד בברזיל ופיתח את יכולותיו הקולינאריות בצרפת. לאחר מסעות רבים בברזיל, השף רפאל ראגו יצר קשרים הדוקים עם שבטים רבים באמזונס, דבר המאפשר לו לייבא יותר מ-50 מוצרים נדירים, בהם הוא משתמש במנות המהפכניות שלו.
המסעדה אינטימית, בעלת מטבח פתוח ומעוצבת בסגנון אלגנטי: קירות כחולים, וילונות ארוכים וזרי פרחים על כל שולחן. אין תפריט ממנו תוכלו לבחור מנות ספציפיות, אלא תפריט קבוע של 4 מנות בארוחת צהריים (39 יורו לאדם), או תפריט של 6 מנות בארוחת ערב (65 יורו לאדם). גם מה הן המנות לא תוכלו לדעת מראש כי הן משתנות על בסיס ההשראה של השף. תוכלו לשדרג את הארוחה ולהזמין תפריט קבוע, עם התאמה של יין לכל מנה (64 יורו בצהרים או 105 בערב).
מדובר פה בסוג אחר לגמרי של ארוחה, בה התענגתי על כל נגיסה ונגיסה. את הארוחה התחלנו עם מנה של 5 מתאבנים ברוח ברזילאית, המשכנו עם 3 מנות מיוחדות וסיימנו בקינוח מושקע במיוחד. אני לא זוכרת לתאר מה היו המרכיבים של כל מנה, כי כנראה את רובם לא הכרתי, אז פשוט אתן לתמונות לדבר בעד עצמן. על המטבח הסמוך לאזור האוכל, תוכלו להסתכל דרך מחיצת זכוכית עצומה ולהעריך את כל העבודה שנעשית. לאכול את כל המנות לוקח קצת זמן - בסביבות 2 שעות בצהריים ועוד קצת בערב – אז תפנו לכם את הזמן הדרוש. השירות היה מעולה ואישי במיוחד- לעיתים אף השף ראגו עצמו הגיע להסביר לנו על כל מנה ומנה.
בימי שישי בלבד המסעדה פתוחה בצהריים ובימים שני עד שבת לארוחת ערב. תוכלו להזמין מקום בטלפון, במייל, או במערכת שלהם באתר זה. חשוב מאוד לציין, אם יש כאלה, את כל העדפות התזונה והאלרגיות שלכם עוד בהזמנה.
חשבון בבקשה: תפריט צהריים של 4 מנות עלה לנו 39 יורו לאדם, קוקטייל קפריינה 21 יורו (והפעם לא חוייבנו על מי הברז), סה"כ 99 יורו. לדעתי המחיר של ארוחת צהריים הוא למעשה די סביר, כאשר לוקחים בחשבון את כל המאמץ שהושקע בהכנת המנות.
המסעדה של השף דיוויד טאוטיין היא מסעדה צרפתית עטורת שני כוכבי מישלן, הממוקמת ברחוב שקט, ממש ליד מגדל אייפל. במסעדה יש מקום ל-22 סועדים בלבד והיא מציעה מספר תפריטים קבועים (כלומר אין בחירה של מנות לפי תפריט) שאת השמות והמחירים שלהם תוכלו לראות בלינק הזה. בפועל המנות שמוגשות בכל תפריט משתנות לפי מצב הרוח של השף, האוכל שזמין באותה העונה וההגבלות שהסועד התריע עליהן מראש.
מיד עם כניסתנו למסעדה התקבלנו מיד על ידי הצוות, הלבוש מדים מחויטים, לאחר שהתיישבנו הוגש לנו מתאבן מיוחד ומלצר (הבנתי שלפעמים זה אפילו השף טאוטיין עצמו) הסביר על מסע החושים אליו אנחנו עומדים לצאת.
אנחנו ביקרנו במסעדה בצהריים, בזמן זה המסעדה מציעה תפריט "מוזל". בחרנו בתפריט הקבוע “Berce", שכולל 4 מנות, אבל בפועל קיבלנו מנת מתאבן, 3 מנות עיקריות ועוד 3 קינוחים שונים. למי שממש רוצה להתפנק מוצעת תוספת של פטריות כמהין אמתיות (תוספת של 20 יורו, אנחנו בחרנו לוותר על התענוג היקר). כל מנה שקיבלנו הייתה מושקעת בטירוף ונראה היה שהוקדשו מאמצים שכל גרגר יעמוד במקומו, ממש אומנות. השירות היה מעולה, המלצרים הסבירו על כל מנה, באו לבדוק אם אנחנו מרוצים ממנה וכל פעם שכוס המים שלנו התרוקנה, הם דאגו למלא אותה. ללא ספק המנות היו מאוד מיוחדות והמסעדה מומלצת לאוהבי האוכל הצרפתי (רועי ואני פחות מתחברים למטבח הצרפתי).
המסעדה פתוחה בימים שני עד שישי ומציעה תפריט צהריים וערב. חובה להזמין מקום כמה שיותר זמן מראש. אנחנו ניסינו להזמין מקום שלושה שבועות מראש והמסעדה היתה מלאה (בסוף הצלחנו להשיג שולחן דרך שירות הקונסיירז' של חברת אמריקן אקספרס). ניתן להזמין מקום דרך הטלפון, או המייל. לחצו כאן לפרטים נוספים.
חשבון בבקשה: תפריט צהריים של 70 יורו לאדם וחוייבנו בעוד 7 יורו לאדם על מים (נדמה לנו שהיה מדובר במי ברז), סה"כ 154 יורו.
מצאנו וקיבלנו אינספור המלצות למסעדות ולפטיסרי, אבל הספקנו לדגום רק חלק קטן, אז לא נותרה לנו ברירה אלא לשוב אלייך פריז… מקווה שעוררתי את תיאבונכם לעיר הנהדרת הזו, אולי נתראה בה בין קרואסון למקרון…
אהבתם את הפוסט? יש לכם המלצות למסעדות נוספות בפריז?
כתבו לנו בתגובות
8 תגובות