דרום אדום - אז איפה רואים כלניות?

אז איפה רואים פריחת כלניות?

הכלניות מעטרות כל שנה, בתקופה הזו, את שדות וחורשות הדרום. אם אתם מגיעים בסופ"ש, אני דווקא ממליצה להתרחק מהאתרים המפורסמים ביותר, כמו חניון שוקדה ובארי ולהתמקד בפחות מפורסמים, כמו החניון שאנחנו היינו בו בשבת האחרונה – חניון באר מרווה.

באר מרווה נמצא בסמוך לקיבוץ עלומים. את החניון הקימה קק"ל לזכרה של מרווה, בת הקיבוץ, שנפטרה מסרטן. בחניון תוכלו למצוא שולחנות פיקניק, ברזייה, את צל האקליפטוסים שסביב ובאר ביזנטית עתיקה. ההגעה פשוטה - כתבו בוויז: "חניון באר מרווה" (לינק לוויז). שמעתי שדבר נוסף המייחד את האזור הוא פריחת כלניות לבנות! לנו לא הזדמן לחזות התופעה, אבל נשמע מאוד מיוחד.

התחלנו את הבוקר שלנו בפיקניק – פשוט תפסנו לנו אזור שטוח, ללא כלניות, הבאנו שמיכות מהבית ואוכל מפנק: בורקסים, גבינות שונות, ביצים, עלי גפן, ירקות חתוכים, מיני פשטידות, פק"ל קפה וקינוחים והתפנקנו לנו על השמש החורפית החמימה. חשוב מאוד לשמור על הניקיון – ולאסוף אחריכם את כל הלכלוך.

שימו לב! הכלנית היא צמח מוגן ואסור לקטוף אותה. הכלניות כמעט ונכחדו בשנות ה-50, כאשר אנשים רבים התלהבו מהפרח וקטפו אותו כדי לקשט את הבית. בזכות הסברה נכונה הפרח ניצל וכיום אנחנו זוכים להנות מהפריחה השופעת שלו בטבע כל שנה. חשוב לזכור שכשאתם בשטח הסתכלו היכן אתם צועדים והקפידו לא לדרוך על הכלניות.

מסלולי טיול דרום אדום

מבאר מרווה לחניון שוקדה – מסלול מעגלי

אם מתחשק לכם גם לטייל באזור – אני ממליצה על המסלול שאנחנו צעדנו בו: החלטנו לבקר בשוק האיכרים שבחניון שוקדה, אליו הלכנו רגלית דרך שבילי עפר מבאר מרווה. לאורך כל השבילים חזינו בפריחה מרהיבה של מרבדי הכלניות. תוואי השטח הוא שטוח ומוצל חלקית. סה"כ הלוך-חזור לנקודת ההתחלה: 6 ק"מ.

פה תוכלו למצוא לינק למסלול שאנחנו עשינו.

אני חייבת לציין שהאזור של חניון שוקדה היה מלא לעייפה במבקרים, היה עמוס ופקוק והשוק עצמו היה דל. שמחתי שלא הגענו לכאן עם הרכב ואני פחות ממליצה להגיע לשם בשבת. 

פסטיבל דרום אדום

אם אתם כבר באזור אני ממליצה להתעדכן באתר הרשמי של פסטיבל דרום אדום. זהו פסטיבל שמתקיים כל שנה ומציע מגוון פעילויות באמצע ובסופי השבוע לאורך חודש פברואר - צעדה, מירוץ, הופעות של אמנים מפורסמים, שווקים, פעילויות חינמיות לילדים ועוד.  

כלנית, נורית או פרג?

שהייתי קטנה למדתי להבחין בין כלנית, נורית ופרג בעזרת סיפור שמדריכי הטיולים היו מספרים בטיולים: אגדה על מלך אשר חיפש לבנו הנסיך כלה ולשם כך החליט לערוך נשף בארמון, אליו הוזמנו נשים מכל האזור. בכפר הסמוך התגוררו אם ושלוש בנותיה. שלוש האחיות קנו, בטעות, שמלות באותו הצבע לנשף - אדום.ב כדי להבדיל בניהן האם נתנה לאחת צעיף לבן (הכלנית), את שמלתה של הבת השנייה קישטה בפייטים נוצצים (נורית) ולשלישית ענדה עגילים שחורים (פרג). כמובן שזו רק אגדה, אבל בהחלט שיטה טובה לדעת כיצד להבדיל בין שלושת הפרחים: לכלנית עיגול לבן סביב עלי הכותרת הפנימיים, לנורית - עלי כותרת מבריקים ולפרג יש סימנים שחורים בצד החיצוני של עלי הכותרת.

אוהבים טיולי פריחות? תוכלו לקבל עוד רעיונות מהפוסט שכתבתי על מסלולי פריחות בישראל.